פסק-דין בתיק ת"ק 33096-11-11

1.         א.         מכתבי הטענות ומעדויות הצדדים עולה, שאין מחלוקת בין הצדדים, שאכן ביום 8.6.08 רכשו התובעים מהנתבעת סלון תמורת 9,000 ש"ח (להלן:"הסלון") וקיבלו תעודת אחריות לשנה.

            מכתב התביעה עולה, שתלונותיהם העיקריות של התובעים הם: הסלון שנרכש על ידם אינו כולו מעור, כפי שהובטח להם, ובמהלך השנה הראשונה נתגלו בו פגמים, כגון: בעיה עם המילוי של הסלון וקרעים לאורך גב הסלון, פרמים לאורך התפרים של גב הסלון.

            ב.         מכאן ואילך, מתארים התובעים את השיחות, הטיפול וגם היעדר הטיפול מטעם הנתבעת ועל הצורך להגיש תביעה זו ובין היתר נטענו הטענות הבאות:

                        א)        בחודש ינואר 2009 התקיימה שיחה טלפונית עם ניסים, מבעלי הנתבעת, (להלן:"ניסים") וביום 25.3.09 אף שלחו התובעים אימייל בו ביקשו מהנתבעת לסדר הכריות, משום שהיה הרבה עור מיותר ובעקבות כך הגיע נציג הנתבעת, אך לא דאג למילוי נכון של הכריות ולכן הבעיה לא נפתרה.

                        ב)         ביום 6.2.10 בעקבות שיחה טלפונית עם ניסים, נלקחה פינת הישיבה לתיקון והובטח, שלמרות שהתובעים פנו לאחר תום תקופת האחריות, הם יתקנו את הטעון תיקון לפנים משורת הדין ללא תשלום.

             בעוד פינת הישיבה אצל הנתבעת ולמרות ההבטחה הנ"ל, פנה ניסים אל התובעים והודיע, שלאחר שראה את המוצר, הוא לא מוכן לתקן, שכן- לדעתו- הפגם נבע מהתנהגות ילדיהם של התובעים אשר קפצו על פינת הישיבה וגרמו לליקויים עליהם מלינים התובעים.

            עם זאת, ולאחר דין ודברים, הסכים ניסים לתקן את הפרמים, הקרעים ולסדר הכריות תמורת 1,000 ש"ח, אך כעבור שבועיים, הודיע ניסים שאין הוא מוכן לתקן תמורת הסכום הנ"ל, אלא בתמורה של 2,500 ש"ח ולאחר מכן, אף הסכים לקבל 1,800 ש"ח.

                                    כך, בשל מחלוקת מחיר התיקון נשאר הסלון במחסן הנתבעת כ-3 שבועות.

                        ג)         לאחר אותה מחלוקת בדבר עלות התיקון, הייתה שיחה נוספת בין התובעים ובין ניסים, אשר הבטיח להחזיר לתובעים הסלון עד 12.2.10, אך בסופו של יום, ביום 17.3.10, הודע לתובעים, שהרפד אינו יכול לתקן והסלון יוחזר לתובעים כמות שהוא ויהיה על התובעים לחתום על מסמך שאין להם טענות ולכך לא הסכימו התובעים ובעקבות כך, הודע לתובעים, שללא חתימה על מסמך זה, לא יוחזר להם הסלון.

            ב.         לאחר כל השיחות הנ"ל עם נציגים שונים של הנתבעת, הגיעו התובעים אל מקום עסקה של הנתבעת על מנת לקבל את הסלון ולצורך כך דאגו גם להובלה
תמורת 500 ש"ח והובילו את הסלון לרפד שנבחר מטעמם ושילמו בעד התיקון סך של 4,000 ש"ח.

            אצל רפד זה, גם התברר לתובעים שהסלון שרכשו אינו סלון מעור מלא כפי שהובטח להם, אלא העור נמצא רק בחלק העליון של המושב ואילו כל השאר אינו עור. כמו כן, נמצא ששאר חלקי הסלון הם מחומר ירוד ביותר, אשר לא תואם המחיר ששילמו בעד הסלון - 9,000 ש"ח.

            ג.          לאור האמור לעיל, מבקשים התובעים לחייב הנתבעת לקחת את הסלון ולהשיב להם את הסך של 9,000 ש"ח, הוצאות התיקון וההובלה בסך של 4,500 ש"ח ולפצותם בגין עוגמת הנפש.

2.         בשלב מאוחר, יומיים לפני הדיון, הגישה הנתבעת כתב הגנה, בו מבקשת היא לדחות את תביעת התובעים ולהצדקת בקשה זו, מעלה הנתבעת הטענות העיקריות הבאות:

            א.         התובעים רכשו הסלון,כפי שראו ובדקו ובהזמנה לא צוין שהסלון כולו עשוי עור וכך גם נאמר לתובעים, שרק החלק הקדמי עשוי עור.

            הנתבעת הסכימה, לפנים משורת הדין לקחת הסלון לתיקון, למרות שהיה כבר בשימוש 9 חודשים והנתבעת העבירה הסלון לרפד מומחה וזה אמר, שאינו מוכן לרפד בסכום שהוצע לו ואז לקחו התובעים את הסלון לרפד משלהם ושלמו 4,000 ש"ח בעד התיקון.

            ב.         אם נגרם נזק לריהוט, הרי שהוא נגרם כתוצאה משימוש בלתי סביר והתנהגות ברוטאלית כלפי הסלון. אמנם ניתנה תעודת אחריות, אך האחריות תקפה רק אם נעשה שימוש ואחזקה נאותים בסלון.

3.         לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בחומר הראיות, אשר צורף לכתבי הטענות ולזה אשר הוגש במהלך הדיון, אני מחליט, שאין מקום לבטל העסקה, בשלב מאוחר זה של ההתדיינות בין הצדדים, אך הגעתי למסקנה, שאכן יש מקום לחייב הנתבעת לפצות את התובעים, לאור התנהלות הנתבעת בעקבות פניותיהם של התובעים - הכל כפי שיפורט להלן:

            א.         א)        אינני מקבל טענת התובעים, שהסלון שנמכר להם הוא מסוג אחר, מזה שהם ראו ובדקו ומזה שמופיע בהזמנה 0650.